תסמונת אגרנות כפייתית

תסמונת אגרנות כפייתית הינה תת-הפרעה תחת המטריה של הפרעות טורדניות כפייתיות. התסמין החיצוני הבולט ביותר של המחלה הזו הוא שהסובלים ממנה אוגרים חפצים חסרי תועלת בביתם מהם הם אינם מוכנים או יכולים להיפרד. בנקודה מסוימת הקשר עם הסביבה הולך ומטשטש כאשר ההרגל לצבור עוד ועוד פריטים תובע מהם זמן רב הבא על חשבון קשרים אישיים עם בני משפחה וחברים, ובשלב מאוחר יותר גם על חשבון בריאותם וההיגיינה שלהם.

מהם המאפיינים?

המאפיינים של תסמונות אגרנות כפייתית הם איסוף אובססיבי של פריטים שונים (לפעמים מוגבל לסוג מסוים של פריטים ולפעמים כל דבר הבא ליד). ישנם ארבעה טיפוסים עיקריים או סגנונות אגרנות אם תרצו:

1. האגרן החרד – זהו אדם האוגר פריטים מסוימים בדרך כלל משום שהוא חושש מהאפשרות שמתי שהוא יהיה קשה עד בלתי אפשרי להשיג אותם. במקרים מסוימים זה יכול להיות אספקה של מזון או מים וזה גם יכול להיות משהו נטול היגיון (יותר נכון לומר בעל היגיון פנימי לאדם הסובל) כמו למשל צמיגים או רהיטים.

2. האגרן הרגיש – זהו אדם האוגר חפצים מתוך ערך סנטימנטלי. חשוב לציין כי לכולנו פריטים שונים שאנו אוספים מתוך רגש סנטימנטלי, אך ההבדל הוא בכמות ובעיקר בהפרעה לתפקוד היום יומי ולתחושה הקשה המלווה את המחשבה כן להיפרד מהחפצים שאצל אנשים בריאים קיימת באופן מוחלש יחסית.

3. האגרן המאמין – זהו האגרן החש כי אגירת חפצים מסוימים עוזרת להגן עליו מפני אמונות תפלות, עין הרע וכיו"ב'. יתרה מזו, ישנו חשש רב עד כדי פחד ממשי בקרב האנשים הסובלים מסוג זה של תסמונת אגרנות כפייתית כי השלכת חפץ מסוים אף עשויה לגרום ישירות למזל רע.

4. האגרן במצוקה – כל האגרנים נמצאים במצוקה כלשהי אחרת לא היו מוגדרים כאגרנים, אולם אגרנים אלו אוספים כל מיני פריטים כביטוי ישיר או עקיף לטראומה שחוו בעבר ועמה לא התמודדו באופן אפקטיבי. במרוצת הזמן האגרנות מאומצת כאסטרטגיית התמודדות המקנה מזור לאדם במצוקה.